תערוכה וסנדוויץ', שדה המכפלה [גוטניק], מרכז מבקרים, חברון

זה המקום לסקירת דרכים מקיפה, שתבטיח לכם תנועה שליוה ובטוחה: ההגעה לחברון אפשרית דרך קרית ארבע. מכביש 60, מירושלים או באר שבע, היכנסו לרמת ממרא, השכונה הצפונית של קרית ארבע, ובצומת פנו שמאלה לכיוון הקריה. בכיכר במרומי קרית ארבע פנו ימינה ורדו ישר עד הסוף. במרכז המסחרי הישן תוכלו לאסוף טרמפיסטים לחברון, ולאחריו צאו מהשער האחורי של הקריה. אתם בחברון. מיד אחרי השער פנו שמאלה וסעו כ-3-4 דקות, ישר עד הסוף. בקצה הדרך ירידה תלולה, בסופה פנו ימינה - ומיד תגיעו למרכז העיר העתיקה של חברון. מימינכם מערת המכפלה, וממנה ממשיכה הדרך רק ישר, לשאר אתרי העיר. זהו רחוב דוד המלך, הרחוב המרכזי בעיר העתיקה. הרחוב סגור לתנועת כלי רכב פלסטינים ומאובטח ע"י כוחות הביטחון. הגישה ברכב אפשרית לכל האתרים, ניתן  ללכת ברגל עד לבית הדסה. העליה אחרי תל רומיידה, תלולה וקשה להליכה. בכל מקרה אם יש לכם ספק בדרך  תמיד תוכלו לשאול מישהו מהתושבים המהלכים באיזור, או מהחיילים והשוטרים המוצבים לאורך הדרך.

	איפה? למרגלות מערת המכפלה, ליד החניה
	טלפון מזנון ואולם שמחות 02-9966682
	כמה זה עולה? הכניסה לתערוכה ללא תשלום, טוסט - 20 ₪ לאזרח
	בשביל מה? בשביל לקנות מזכרת ולפרנס את המקומיים האלה
	גישה לנכים כמה מדרגות בכניסה
	שעות העבודה פתוח כל יום 8:00  - 24:00
	כשרות יש

למרגלות מערת המכפלה, בצמוד לחניה ולנקודת המשטרה, שוכן מרכז המבקרים "שדה המכפלה". המבנה הוא אחד מאבני הדרך של ההתישבות בחברון. בשנות השבעים הוא כונה "מסעדת המתנחלים". אולי כאן נולד ז'אנר החיים הטובים ביהודה ושומרון, כשחנן פורת והרב לוינגר ישבו פעם לפרק מלוואח אצל דני הִיזמי האגדי. אך הזמן חלף, המתנחלים התחילו לגור בבתים במקום במסעדות, והמקום הפך אט אט למוקד תרבותי. בשנות ה-90' התקיימו במקום אירועים ומופעים של תלמידי ר' שלמה קרליבך, מהם נולדה המוזיקה היהודית של היום. המבנה שופץ בהשקעה רבה ונקרא מרכז גוטניק, על שם הנגיד היהודי שסייע בשיפוצו. כיום פועלים בקומת הכניסה מזנון וחנות מזכרות, ובקומה העליונה אולם לאירועים עד 250 איש. לאחרונה הוצבה במרכז המבקרים תערוכה חדשה. "יתדות בחברון"  צילומים של הצלם גרשון אלינסון המתעדים את ראשית ההתישבות בקרית ארבע וחברון בארבעת העשורים האחרונים. תערוכת צילומים באמצע חברון? לא התבלבלנו קצת? התערוכה מעוצבת, אסתטית ואיכותית, וניכרת בה השקעה ומחשבה רבה. צילומיו של אלינסון הם באמת חתיכת הסטוריה, וזו דרך נפלאה לספר את סיפור ההתישבות עם קצת פחות מילים. בארגון נשים בירוק, שהיה מיוזמי התערוכה, מבטיחים שהם כאן להרבה זמן [בזו הלשון הם מבטיחים על כל גבעה באיזור], כך שאתם מוזמנים להכנס ולראות בעצמכם. הכניסה חופשית.